פרסומים

2014
ליברליזם ושמאל בהגות הערבית מאז שנת 1990
אבו-עקסה וַאאִל. ליברליזם ושמאל בהגות הערבית מאז שנת 1990. 2014.תקציר

ליברליזם ושמאל בהגות הערבית מאז שנת 1990 : חאזִם צַאע'יה כמקרה בוחן להתהוות אידאולוגיה ליברלית ערבית

PDF icon ליברליזם ושמאל בהגות הערבית מאז שנת 1990.pdf
2012
פרספקטיבות חדשות על ההיסטוריה של היחסים הבינלאומיים
היימן גדי ed. פרספקטיבות חדשות על ההיסטוריה של היחסים הבינלאומיים היימן גדי. 2012.תקציר

כל המאמרים המופיעים בגיליון הוצגו ביום עיון בנושא "ההיסטוריה של היחסים הבינלאומיים כתחום עיון" שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים במאי 2012

PDF icon פרספקטיבות חדשות.pdf
2011
מסרי פחד בשיח הפוליטי בישראל: תכניות מדיניות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, 2003–2004
רוזלר נמרוד. מסרי פחד בשיח הפוליטי בישראל: תכניות מדיניות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, 2003–2004. 2011.תקציר

תקציר

השפעותיו ותפקידיו של הפחד כגורם המניע לשכנוע נבחנו במספר רב של מחקרים בפסיכולוגיה חברתית, ולאחרונה החלה לגבור ההתעניינות בתפקידו בפוליטיקה בכלל ובחברות הנתונות בסכסוכים ממושכים בפרט. החברה היהודית-ישראלית היא דוגמה מובהקת לחברה השקועה בסכסוך מאז היווסדה. שורשיה של חברה זו נטועים בקהילות יהודיות שסבלו לא פעם מרדיפות שהגיעו לשיאן בשואה. על כן, אין זה מפתיע שהיא מתאפיינת בתחושת פחד קיומי – אישי וקולקטיבי – המלווה את מרקם חייה ומעצבת אותו. תחושה זו אף נותחה בהרחבה. עם זאת טרם נידונו במחקר השאלות: האם נעשה שימוש בפחד בשיח הפוליטי בישראל בנושא אחד ממקורותיו של פחד זה, הלוא הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני? ואם כן – כיצד? התשובות על שאלות אלה חשובות מאוד כדי להבין את תפקידו של רגש מרכזי ודומיננטי זה בקידום ניסיונות ליישב את הסכסוך בדרכי שלום או במניעתם ובהגברת המודעות לתהליכים שעשויים לשמר ואף להעצים את רגש הפחד בחברה הישראלית. בחינתו של השימוש במסרים מעוררי פחד תאפשר גם לעמוד על מקומו בתהליכי שכנוע פוליטיים הלכה למעשה ולבדוק אם יש הבדלים בשימוש שעושות במסרים אלה קבוצות פוליטיות בהתאם לנטייתן האידאולוגית.

קודם שאציג את מקרה המבחן במחקר זה, אפתח בסקירה תאורטית של מושג הפחד ושל השלכותיו הפסיכולוגיות והפוליטיות. אתמקד בשימוש בו כאמצעי שכנוע בכלל וכאמצעי שכנוע פוליטי בפרט. כדי להעמיק את ההבנה לגבי מקורות השימוש בפחד בשיח הפוליטי בישראל אבחן את השפעותיו על חברות הנתונות בסכסוך קשה בכלל ועל החברה היהודית בישראל בפרט. כמו כן אציג מחקרים קודמים שבדקו את השימוש במסרים מעוררי פחד במערכות בחירות בישראל. בחלקה האמפירי של העבודה, המובא בהמשך, אתייחס לגורמי הרקע הפוליטיים והפסיכולוגיים-פוליטיים שהתקיימו בתקופת המחקר, בשנים 2003–2004, עת התעורר מחדש הדיון הפוליטי על עתיד הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואציג את התכניות המדיניות העיקריות שהועלו באותה העת. מחקר זה מציע שתי שיטות משלימות כדי לבחון את השימוש שנעשה במסרים מעוררי פחד בשיח הפוליטי בישראל: ניתוח תוכנם של מסמכים פומביים של התכניות המדיניות וניתוח ראיונות, שנערכו במיוחד לצורך המחקר עם נציג בכיר של כל אחת מהן, כדי להעמיק את ההבנה של מהות התכנית המוצעת, את נימוקיה ואת השימוש שנעשה בה במסרי פחד. בחלק האחרון אציע מסקנות לגבי תפקיד הפחד בשיח הפוליטי בישראל ולגבי משמעויותיו המדיניות והחברתיות.
PDF icon מסרי פחד בשיח הפוליטי בישראל2003-2004.pdf
2009
ים המלח הנעלם: כשל מערכתי בניהול אגם בינלאומי מן ההיבט המשפטי
ראובן לסטר דני לבני. ים המלח הנעלם: כשל מערכתי בניהול אגם בינלאומי מן ההיבט המשפטי. 2009.תקציר

בטרם מתפנים לקריאת החוברת ים המלח הנעלם ייטיבו הקוראים לעשות אם יעיינו גם בהרפתקאות אליסיה בארץ הפלאות. בהשראת ספרו הנפלא של לויס קרול אפשר להבין כיצד מנהלת המדינה משאב טבע שהוא מורשת עולמית.

 

“Just look along the road, and tell me if you can see either of them”.

“I see nobody on the road”, said Alice.

“I only wish I had such eyes”, the King remarked in a fretful tone. “To be able to see Nobody! And at that distance, too!".

 Lewis Carroll, Through the Looking Glass 

 

 

ייחודו של ים המלח ומיקומו הגיאוגרפי והפוליטי מחייבים מערכת משפטית ומנהלית ייחודית להגנתו. כיצד אפשר לשמור על אוצר טבע ייחודי באמצעות שש מערכות  משפט: הדין הישראלי, הירדני, הפלסטיני, הצבאי והבינלאומי?

מאמר זה מתאר את הזעזועים הפוקדים את ים המלח לנוכח מערכת משפטית שאינה מלוכדת דייה להושיט עזרה לים. החוקרים מתמודדים עם שאלות שאחרים חוששים לעלות: האם התדרדרות המצב נובעת מהזנחה או ממדיניות מיושנת וקלוקלת? האם הממשלה רשאית להעדיף מגזר אחד של המדינה לצורך אספקת מים כאשר מגזר אחר משלם את נזקי ההעדפה? מדוע ניתן זיכיון של 3% משטח המדינה לחברה פרטית בלי לחייבה לעמוד בסטנדרטים סביבתיים בינלאומיים? כיצד מיישמת ישראל את עקרונות הדין הבינלאומי בים המלח?

בעמודים האחרונים של המאמר מוצגות מפת דרכים והמלצות לפעולה.

גלובליזציה ופיתוח
קצוביץ אריה. גלובליזציה ופיתוח. 2009.תקציר
תקציר

לגלובליזציה פנים רבות: אינטגרציה של שווקים כלכליים; דה-טריטורליזציה של היחסים הבינלאומיים; תנועה חופשית של סחורות, הון ובני אדם; אובדן הרלוונטיות של ממדי הזמן והמרחב ביחסים החברתיים והפוליטיים; יצירת תרבות הומוגנית אחת וזהות קוסמופוליטית; השלכות רבות וסותרות על שלום, על מלחמה, על עוני ועל שגשוג ברחבי העולם. המושג "גלובליזציה", שמשמעותו טרם התבהרה לעומק, הפך שם נרדף לעידן שלאחר תום המלחמה הקרה וסמל של תקופתנו, אם כי איננו יודעים בוודאות מהן השלכותיו. הרבו לעסוק בנושא דווקא כלכלנים וסוציולוגים, יותר מאשר מדעני מדינה וחוקרי היחסים הבינלאומיים, על אף היבטיה הפוליטיים הברורים של התופעה: צמצום ריבונות המדינה; עליית שחקנים לא מדינתיים הן בזירה הבינלאומית הן בזירה הפנימית כאחת; היווצרותה של חברה אזרחית גלובלית. עם זאת, אין להפריז בהשלכות מרחיקות הלכת כביכול של הגלובליזציה.
בספר קצר זה, החוקרים האיטלקים פדריקו בונליה ואנדראה גולדשטיין פורסים לפנינו את הרשת הרחבה של הקשרים שבין גלובליזציה לבין פיתוח במערכת הכלכלית הבינלאומית בת זמננו. באמצעות שילוב מרתק ונדיר של הבהרת מושגים והבאת דוגמאות אמפיריות מרחבי העולם מצליחים המחברים לפרק את תהליך הגלובליזציה הכלכלית לרכיביו השונים: סחר חופשי; אינטגרציה של השווקים הפיננסיים; ייצור וחברות רב-לאומיות; הגירת כוח אדם מיומן. אחר כך הם מבנים מחדש את הגלובליזציה ביחס לסוגיות של פיתוח כלכלי ועוני, במסגרת היחסים בין הצפון לדרום. בדרך זו מפריכים בונליה וגולדשטיין מספר רב של דעות קדומות ועיוותי תפיסה הנוגעים להשלכותיה של הגלובליזציה על הפיתוח.
אף שהספר נכתב במקורו באיטלקית בשנת 2003 נדמה כי הנושאים הנידונים נלקחו מכותרות העיתונים הנכתבות על רקע המשבר הכלכלי והפיננסי הפוקד את המערכת הבינלאומית בחודשים האחרונים. לפיכך, הספר גם יכול לשמש את הקורא הישראלי כמעין "מורה נבוכים" קצר להבנת מורכבותן של סוגיות הגלובליזציה, ללא משוא פנים, ולספק בידיו כלי לניתוח תהליכים פוליטיים, חברתיים וכלכליים המאפיינים את היחסים שבין "העולם הראשון" המפותח לבין המדינות המתפתחות.
2008
כוח הבלימה של היבשה: ההיגיון הגאופוליטי במדיניות ההתערבות הצבאית של ארצות הברית במשברים בינלאומיים לאחר המלחמה הקרה 
רובינוביץ זיו. כוח הבלימה של היבשה: ההיגיון הגאופוליטי במדיניות ההתערבות הצבאית של ארצות הברית במשברים בינלאומיים לאחר המלחמה הקרה . 2008.תקציר
תקציר
המאמר מציע הסבר ראליסטי גיאופוליטי למדיניות ההתערבות של ארצות הברית בעידן של בתר-המלחמה הקרה. הדגם המוצע הוא מאזן של אינטרסים ונגישות ליעד ההתערבות, שקובע את סוג ההתערבות. הטענה הבסיסית היא שליכולת ההגעה הפיזית למקום המשבר יש חשיבות מכרעת בהחלטה אם להתערב, משום שהיא כוללת את אפשרויות הכניסה לזירת הפעולה ואת אפשרות הנסיגה, וכן את בעיות האספקה והשליטה בשטח. הנחת היסוד של המאמר היא, שהתנאים הגיאוגרפיים שבהם בנתה ארצות הברית את צבאה לאורך השנים הכתיבו לה, כמו לכל מדינה אחרת, מגבלות טכניות על יכולת הקרנת העוצמה שלה, וכיוון שארצות הברית היא מעצמה ימית בזירה העולמית, הרי שהיא מתקשה לפעול ביעילות באזור ללא מוצא לים. הדגם נבחן על ארבעה מכלל המשברים שהתרחשו מאז 1989: סומליה, הבלקנים (בוסניה וקוסובו), רואנדה וצ'צ'ניה. נמצא ששאלת הנגישות חשובה הרבה יותר מכפי שנהוג לחשוב עליה, ושהיא מכריעה בשאלת ההתערבות, במיוחד כאשר האינטרס האמריקני במשבר נמוך ביותר, אך גם כאשר יש אינטרסים גבוהים, הנגישות משפיעה באופן ניכר על קבלת ההחלטות.
PDF icon כוח הבלימה של היבשה2008.pdf
הסמכות לכריתת אמנות בישראל: ניתוח בקורתי והצעה לרפורמה
הירש משה ed. הסמכות לכריתת אמנות בישראל: ניתוח בקורתי והצעה לרפורמה הירש משה. 2008.תקציר

המגמה הבולטת של הגברת התלות ההדדית בין המדינות והצורך הגובר להקים מגוון רחב של משטרים בין-לאומיים להסדר שיתוף פעולה בין-לאומי, מבליטים את החשיבות הגוברת והולכת של אמנות בין-לאומיות במערכת הבין-לאומית המודרנית. כריתת אמנות היא מכשיר מרכזי העומד לרשותה של כל מדינה, ובכלל זה של מדינת ישראל, להגשמת יעדי מדיניות החוץ שלה. יתרה מזאת, חשיבותם והשלכותיהם של הסכמים בין-לאומיים רבים חורגות כיום מתחום מדיניות החוץ.

תחום כריתת האמנות הבין-לאומיות נחשב בעבר הרחוק כתחום בלעדי (או כמעט בלעדי) של מדיניות החוץ של המדינה, ותהליך כריתת האמנות נשלט במדינות רבות על-ידי הרשות המבצעת. השינויים המבניים שחלו במערכת הבין-לאומית ובמשפט הבין-לאומי וכן מגמת הדמוקרטיזציה הובילו גם לשינויים יסודיים בדינים הפנימיים של מדינות רבות בדבר כריתת אמנות ובמעמדן של אמנות בדין הפנימי. אמנות בין-לאומיות רבות שנערכו בעשרות השנים האחרונות מגבילות את חופש הפעולה של רשויות ציבוריות של מדינות בתחומים שנחשבו בעבר ל"תחומים פנימיים" מובהקים (כגון הגנת הסביבה, משפט פלילי, זכויות אדם וכדומה). יתר על כן, לאמנות בין-לאומיות רבות יש השפעה הולכת וגוברת על הדין המקומי.

על-אף חשיבותן הגוברת של אמנות בין-לאומיות במדינת ישראל ובמערכת הבין-לאומית, כללי הדין החוקתי בישראל בתחום זה נשארו כמעט ללא שינויים מזה עשרות שנים. עשרות הצעות לשינוים מהותיים במצב המשפטי הקיים ולעדכונו הוגשו על-ידי גורמים שונים, אך אף אחת מהן לא התקבלה. הדין החוקתי בישראל עדיין מעניק כמעט את כל הסמכויות בתחום משמעותי זה לרשות המבצעת. פרקטיקה זו אושרה בהחלטה שנתקבלה לפני כארבעים שנה - החלטתו של בית המשפט העליון בפרשת קמיאר, שלפיה הממשלה לבדה היא המוסמכת לכרות אמנות בשם מדינת ישראל.

השינוי הבולט בתפקידן של אמנות בין-לאומיות במדינת ישראל ובמערכת הבין-לאומית (ובמשפט הבין-לאומי בכלל), והעדר שינויים משמעותיים בדין הישראלי בתחום זה הובילו אותנו לבחון מחדש את התאמת הדין הנוהג בישראל מזה כשישים שנה ולדון בדבר הצורך ברפורמה בתחום חשוב זה.  מסקנותינו העיקריות הן שיש צורך לזנוח את הגישה שלפיה תהליך כריתת אמנות קשור באופן בלעדי ליחסי החוץ של המדינה ולסמכויותיה של הרשות המבצעת. במקום זאת, אנו מציעים לראות בכריתת אמנות פעולה בעלת השלכות ציבוריות ומשפטיות חשובות במישורי מדיניות פנים וחוץ שונים, ולכן היא צריכה להיות בסמכות משותפת של הרשות המבצעת והמחוקקת.

המחקר התנהל במסגרת הפורום למשפט בין-לאומי של הפקולטה למשפטים ובחסות מכון דיוויס לחקר היחסים הבין-לאומיים שסייע לנו רבות בעריכת המחקר ובארגון ערב העיון שבו הוצגו מסקנותיו העיקריות (נובמבר 2007). אנו אסירי תודה לראש המכון, פרופ' אלפרד טוביאס, ולצוות העובדים המסור שסייע לנו רבות בשלבי המחקר השונים. 

 
משה הירש, רות לפידות, יובל שני, תומר ברודי, גיא הרפז, ברק מדינה, גיל-עד נועם
2007
פיתוח בינלאומי והחברה האזרחית: חקר מקרה של פרויקט בתחום הפיתוח העירוני בדאר אס-סאלאם
אבסירה יעל. פיתוח בינלאומי והחברה האזרחית: חקר מקרה של פרויקט בתחום הפיתוח העירוני בדאר אס-סאלאם. 2007.תקציר

חיפוש אחר דרכי חשיבה חדשות שיפרצו את המבוי הסתום שבו מצוי הפיתוח ( (development החל לתפוס מקום מרכזי בוויכוח המתנהל סביב נושא הפיתוח הבין־לאומי (ראה Booth, 1994; Crush, 1995; Power, 1998  (Schuurman, 1993; . לאור ההישגים הדלים שהיו לתעשיית הפיתוח נקטו מבקריה (  Frank, 1969; Rodney, 1972; Asad,1973; Ferguson, 1990; Escobar, 1995; (Grillo and Stirrat, 1997עמדה קיצונית, וטענו כי בסיכומו של דבר יש לדחות את התפיסה של הפיתוח מכל וכל. אמנם מבקרים אלה מספקים מונחים שבעזרתם אנו יכולים להבין טוב יותר את הסיבות לכישלונו של הפיתוח אך הם אינם מציעים כל חלופה שתפרוץ את המבוי הסתום הזה, והם נותרים אדישים למאבקיה של החברה האזרחית ולמאבקם של העניים. יתר על כן, בכוונתי להראות כי ביקורתם לוקה בחוסר הבנה באשר לדרכים ולפעילויות שנקטו פעילי החברה האזרחית במסגרת המאבק היום־יומי למען פיתוח.

מטרתו של מאמר לבחון את שאלת המבוי הסתום שאליו נקלע הפיתוח וזאת באמצעות הספרות הביקורתית על נושא הפיתוח המשמשת מצע תאורטי ועיוני באמצעות עבודת שדה שנעשתה בטנזניה בשנת 2003. אני מבקשת במאמר זה לתרום למחקר על היחסים בין החברה האזרחית לבין הפיתוח הבין־לאומי, ואולי אף לתרום להיבט המעשי של הפיתוח. אני טוענת במאמר זה שיש צורך לחקור את החברה האזרחית הקיימת בפועל בטנזניה, כדי שאפשר יהיה להבין כיצד היא תורמת לתהליך הפיתוח.

בשנים האחרונות מילאה החברה האזרחית בטנזניה תפקיד חשוב בסדר היום של פיתוח חליפי – פיתוח הנותן מענה אמיתי למציאות של העוני – ולניסיון זה יש רלוונטיות רבה. בשני העשורים האחרונים התפתחה הסכמה כללית  במוסדות כספיים בין־לאומיים - הבנק העולמי וקרן המטבע הבין־לאומית – באשר לצורך להפעיל תכניות לפיתוח ולמלחמה בעוני בשילוב עם החברה האזרחית של טנזניה

(מזרח אפריקה). בפועל, אנו עדים לשגשוג של חברות וארגונים לא ממשלתיים (NGOs) ברחבי המדינה, במיוחד באזורים עירוניים. עם זאת, קיים ספק גדול באשר ליכולתה של החברה האזרחית לממש את מטרות הפיתוח, והשאלה נותרת בעינה – האם בסופו של דבר החברה האזרחית בטנזניה היא כוח המעודד תהליכי פיתוח בקרב העניים ביותר בחברה.

נושאים אלה ייחקרו כאן במקביל לסקירת מצבה של טנזניה. נוסף על כך אנסה להסיק מסקנות מעבודת השדה שבחנה את ההתנסויות בפיתוח עירוני במסגרת תוכנית בין־לאומי גלובלי – ה־Sustainable Cities Program (SCP) –  ובייחוד בפרויקט החלוצי שלו בהאנה נאסיף שבדאר אס־סאלאם (Hanna Nassif Pilot Project – HNPP).

הנתונים על הפרויקט נאספו בדאר אס־סאלאם (Dar es Salaam ) באמצעות ריאיונות עם הצוותים של הארגונים התורמים, תצפיות על פעילותם בפרויקט ה־SCP , וריאיונות עומק עם תושבי המקום. לאלה נוספו ריאיונות עם טנזנים העוסקים  ועובדים בפיתוח בדאר אס-סאלאם שחוקרים את הסיבות למבוי הסתום אליו נקלע. חלק ניכר מוויכוח אקדמי זה על המבוי הסתום שאליו נקלע הפיתוח מתמקד בשאלה באיזו מידה יהיה זה נכון או רצוי לקיים אגודות אזרחיות בטנזניה למען טיפוח הפיתוח. מטרת המאמר היא לתרום לדיון בתחום זה.

את דיוננו נתחיל בסקירת הטיעונים המרכזיים בוויכוח על החברה האזרחית והתפקיד שעליה למלא בתהליך הפיתוח. כדי להבין את הדינמיקה של החברה האזרחית בת־ימינו בטנזניה, נציץ אל ההיסטוריה של תחום הפיתוח בכלל והפיתוח בטנזניה בפרט החל מהתקופה הקולוניאלית ועד לשינויים הפוליטיים בני־זמננו.

בחלקיו האחרונים של המאמר נתמקד בהתנסויות שנצברו במסגרת ה־HNPP. התנסויות אלו ישמשו כדי לבחון את התובנות של חברה האזרחית העירונית בטנזניה ואת יכולתה למפות את הפעילויות הממשיות בתחום הפיתוח.

בסיכום נפתח פרשנות על חקר המקרה, ונקשר אותה לדיון חוזר בנושאים תאורטיים אחדים שעלו בחלק הראשון.

2005
איך עצרו את הדובים? רב אלוף חיים בר-לב והעימות הישראלי-סובייטי במלחמת ההתשה
אדמסקי דימה. איך עצרו את הדובים? רב אלוף חיים בר-לב והעימות הישראלי-סובייטי במלחמת ההתשה. 2005.תקציר
ברית המועצות איימה בהזדמנויות שונות להשתמש בכוח צבאי במאמץ לעזור לבנות בריתה, מאז הפכה לגורם מעצמתי בעל נוכחות באזור: בפעם הראשונה, במלחמת סואץ ב-1956 לטובת מצרים; בפעם השנייה לקראת סיום מלחמת ששת הימים לטובת סוריה; בפעם השלישית בתחילת השבוע השני במלחמת יום הכיפורים, לטובת סוריה; בפעם הרביעית לקראת סיום העימות באותה מלחמה, במטרה למנוע את כיתורה ואת השמדתה של ה'ארמיה השלישית' המצרית. פעמיים שיגרה ברית המועצות כוחות לחלץ את בנות בריתה ממצוקה צבאית: לראשונה ב-1970, במהלך מלחמת ההתשה במטרה לסייע למצרים להתמודד עם עליונותה האווירית של ישראל; ופעם נוספת בתחילת 1983 לאחר השמדת מערך טילי הקרקע אוויר (טק"א) שבנו הסורים בלבנון.
מאמר זה בוחן את יחסי הגומלין האסטרטגיים שנוצרו בין ישראל לברית המועצות לאחר איתור דיוויזיית ההגנה האווירית הסובייטית במצרים בראשית מרס 1970. תחילה אציג, על סמך מקורות רוסיים שנעשו זמינים לאחרונה, את השלבים העיקריים של 'מבצע קווקז', שם הקוד הרוסי לפריסה במצרים של כוחות ההגנה האווירית הסובייטיים. בהמשך אסביר מה היו הנחות העבודה של ישראל וארצות הברית, ומדוע הן הופתעו מן המהלך הסובייטי.
עם איתור הנוכחות הצבאית הסובייטית במצרים, התלבטה ישראל בין הרצון לנצח במלחמה לבין הניסיון להימנע מעימות צבאי עם מעצמת-על. במוקד המאמר עומד אופן התמודדותה של ישראל עם דילמה זו, תוך הדגשת חלקו של הרמטכ"ל דאז, רב אלוף חיים בר לב. כמו כן אדון בסיומה הזמני של פרשה זו, כלומר בהפסקת האש באוגוסט 1970 שבמסגרתה קודם מערך הטק"א המצרי לקו החזית. בסיכום המאמר אציג כמה הנחות תיאורטיות.
חשיבותן של התאגדויות וולונטריות לתנועות גרילה
גולדמן עוגן. חשיבותן של התאגדויות וולונטריות לתנועות גרילה. 2005.תקציר
השימוש בלוחמת גרילה הוא עתיק יומין. מאבקיהן הצבאיים של תנועות חברתיות שונות כנגד השלטונות מכונים מלחמות גרילה (מלחמות קטנות). השימוש בלוחמת גרילה כאסטרטגיה בולט בייחוד במאה העשרים. לבד משתי מלחמות העולם, שגם במהלכן פעלו מחתרות שונות שנלחמו באויב, התקיימו במהלך המאה הזאת עשרות מלחמות גרילה, כמעט בכל אזור בעולם ובייחוד במדינות העולם השלישי.  
הצלחותיהן המפורסמות ביותר של תנועות  גרילה במאה העשרים היו בקובה, בסין ובווייטנאם. הצלחות אלו יצרו את הרושם שמלחמת גרילה היא פתרון לכל מצב ועשויה לשמש כנשק כל-יכול.  המיתוס שנוצר סביבה הביא מקצת הצופים בתופעה, להתמקד בניצחונות ולהתעלם מהכישלונות הרבים שנחלו תנועות הגרילה ברחבי העולם. מכישלונות אלה עולה השאלה מדוע במקרים מסוימים הצליחה תנועת הגרילה ובמקרים רבים נכשלה?
מחקר זה עוסק בעיקר בתנועות  גרילה שפעלו באמריקה הלטינית במאה העשרים - רובן נכשלו בהשגת מטרותיהן – ומסמן את הגורמים המסייעים להצלחתן של תנועות  גרילה בכלל ולאלו שבאמריקה הלטינית בפרט. הוא מתמקד בשתי שאלות עיקריות: האחת, מהי התשתית הארגונית המסייעת לתנועת גרילה, והשנייה, כיצד תשתית זו מסייעת לה בהגשמת מטרתה הפוליטית? 
מדיניות החוץ של ארה"ב לקראת כהונתו השנייה של הנשיא בוש
רוברט ליבר, רוברט ליטווק בנג'מין ג'. מדיניות החוץ של ארה"ב לקראת כהונתו השנייה של הנשיא בוש. 2005.
2004
ברק איתן. בשבי עיוותי התפיסה: מדינות ערב, ישראל ואפשרות ביעורו של הנשק הכימי במזרח התיכון. 2004.תקציר

בפרסום זה, הרואה אור במקביל בכתב העת היוקרתי Security Studies מנסה המחבר למצוא מוצא מן הקיפאון במזרח התיכון באשר להצטרפות מדינות האזור לאמנה לאיסור הנשק הכימי. אמנה  זו אוסרת לא רק את השימוש כי אם גם את הייצור וההחזקה של נשק זה ומחייבת את השמדתו תחת פיקוח בינלאומי נוקשה.

לאחר סקירה קצרה של האמנה כמו גם תפוצת הנשק הכימי באזור, מנסה המחבר לפצח את הקיפאון באמצעות ניתוח הגישה הערבית ובחינת עיוותי התפיסה המצויים, לדעתו, בבסיסה. לאחרי כן מציע המחבר בפרסום מכוון– מדיניות זה מוצא אפשרי מן הקיפאון: מספר צעדים שעל ישראל לנקוט בתחום בקרת הנשק הגרעיני דווקא אשר אין בהם לדעתו משום פגיעה בביטחון המדינה. אך, בה בעת יהוו את הסולם אשר יאפשר למדינות ערב לחזור בהן מדרישתן ולהצטרף לאמנה. בסיום, לאחר בחינת הצעדים ומשמעותם, מציג המחבר את הרווחים הצפויים לשני הצדדים כאחד מאימוץ צעדים אלו. 

2003
דברי אלופים: קריסת תהליך אוסלו והעימות הישראלי –פלסטיני האלים
סימן-טוב יעקב בר ed. דברי אלופים: קריסת תהליך אוסלו והעימות הישראלי –פלסטיני האלים סימן-טוב יעקב בר. 2003.
היה או לא היה? מדוע כשל המודל שיתוף הפעולה הביטחוני-צבאי בין ישראל לרשות הפלסטינית?
מיכאל קובי. היה או לא היה? מדוע כשל המודל שיתוף הפעולה הביטחוני-צבאי בין ישראל לרשות הפלסטינית?. 2003.תקציר
התבוננות אישית רטרוספקטיבית על תקווה ללא סיכוי מאי 1994-ספטמבר 2000
ב- 4 במאי 1994 נחתם בקאהיר הסכם, המוכר בשם הסכם עזה ויריחו תחילה. ההסכם מכיל מבוא ושורה של נספחים ובהם נספח מקיף ורחב – הנספח הביטחוני. הנספח הביטחוני מתווה ומגדיר את עקרונות הפעילות והאחריות הביטחונית-הצבאית של כל אחד מהצדדים. שיתוף פעולה מודיעיני לא נזכר ולא מוסבר באופן מפורש ומוגדר, אך מבין השורות ומרוח ההסכם ניתן להסיק על עצם קיומו ותכליתו.
במאמר זה אסקור את מאפייני "שיתוף הפעולה הביטחוני-הצבאי" בין צה"ל לבין כוחות הביטחון הפלסטינים ואנסה לעמוד על מבחן התוצאה בהשוואה לכוונות, כפי שלהערכתי עמדו ביסוד ניסוחו של ההסכם והנספח הביטחוני. המאמר יציג את תיאור המקרה ויעמוד על ניתוח מאפייני "שיתוף הפעולה הביטחוני", שלהערכתי לא התקיים ככזה במהלך השנים כולן, מאז מאי 1994 ועד פרוץ העימות האלים ב- 29 ספטמבר 2000.
המושג נכתב בגרשיים מכיוון שלהערכתי מעולם לא היה שיתוף פעולה במובן האמיתי והעמוק של המושג, אלא לכל היותר תיאום ופעילות משותפת. על ההבחנות עמדתי בהרחבה במאמר אחר, המצוטט בגוף החיבור.
מקומה של קהילת המודיעין בעיצוב החלופות האסטרטגיות של ישראל
הלוי אפרים. מקומה של קהילת המודיעין בעיצוב החלופות האסטרטגיות של ישראל. 2003.תקציר
המאמר כתוב מנקודת מבטו המפוכחת של מי שמילא במשך שנים רבות תפקידים בכירים במוסד ואף עמד בראשו, ומכהן היום כראש המועצה לביטחון לאומי. הלוי מדגיש שתפקידו של המודיעין הוא בראש ובראשונה להתריע בעוד מועד על כוונותיו של היריב ולאסוף את מרב הידיעות על יכולותיו, ומטיל ספק ביכולתו להיות שותף מלא בעיצוב החלופות אסטרטגיות של  ישראל.
2001
העימות בין המטה הכללי ובין ממשלת אשכול ב"תקופת ההמתנה"-מאי-יוני 1967
גלוסקא עמי. העימות בין המטה הכללי ובין ממשלת אשכול ב"תקופת ההמתנה"-מאי-יוני 1967. 2001.PDF icon העימות בין המטה הכללי ובין ממשלת אשכול ב"תקופת ההמתנה"2001.pdf
מאוסלו ועד טאבה: תהליך ששובש
פונדק רון. מאוסלו ועד טאבה: תהליך ששובש. 2001.תקציר
על המחבר:
ד"ר רון פונדק הוא מומחה להיסטוריה פוליטית-מדינית של המזרח התיכון. את לימודי הדוקטורט  עשה באוניברסיטת לונדון (SOAS). ספרו The Struggle for Sovereignty, העוסק בירדן בשנים 1951-1946, ראה אור באנגליה ב1994.
מאז ראשית שנות התשעים מתמקד ד"ר פונדק בנושא המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. בראשית 1993  הוא כונן עם ד"ר יאיר הירשפלד את ערוץ השיחות החשאי עם אש"ף, המוכר גם  כ"ערוץ אוסלו". ד"ר פונדק היה חבר בצוות הישראלי המצומצם שנשא ונתן עם אש"ף על ניסוח הסכם העקרונות שנחתם בוושינגטון ב13- בספטמבר 1993. בהמשך, הוא יזם עם ד"ר הירשפלד את פתיחת הערוץ השקט שהוביל לניסוח "הסכם ביילין-אבו-מאזן", שהפך לאחת מאבני היסוד של המשא ומתן על הסכם הקבע בין ישראל לפלסטינים.
ד"ר פונדק כיהן במשך שנים כמנהל האקזקוטיבי של "הקרן לשיתוף פעולה כלכלי" (ECF). עתה הוא מכהן כמנהל מרכז פרס לשלום. ד"ר פונדק מעורב בפעילויות שונות בין ישראלים לפלסטינים, ומקצת הדברים הנאמרים במאמר מבוססים על מידע שנצבר במהלכן של הפעילויות הללו.