מאמר זה סוקר את סדר יומה של הנהגת הציונות הדתית מראשית היווסדה ועד ימינו, ובמיוחד את יחסה לזרם המרכזי החילוני של התנועה הציונית. המאמר מציע עדכון לטענה המקובלת שלפיה עלייתו של גוש אמונים היא זו שמסמנת את המהפך בסדר יומה של הנהגת הציונות הדתית. לטענת המאמר, החל באמצע שנות התשעים וביתר שאת לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות, סדר יומה של הנהגת הציונות הדתית עבר, שוב, תמורה עמוקה - עד לתקופה זו שאפה ההנהגה הציונית-דתית להשתלב בזרם המרכזי של התנועה הציונית ובהובלתו; ואולם כיום היא מבקשת להחליף את הזרם המרכזי מתוך תפיסה כי תוקפו הרעיוני פג. לתמורה זו מספר השתמעויות פוליטיות ורעיוניות שאותן סוקר המאמר.