קורונה ויחב"ל

כנס בזום: "יחסים בינלאומיים בצל הקורונה: מבט מחקרי צעיר", יום ראשון 10.5.20
 
משבר הקורונה והיחסים הבין-לאומיים: מחשבות של תלמידות ותלמידי מחקר 
בעריכת אופק רימר וד"ר גליה פרס-בר נתן 
לצפיה באירוע המלא לחצו כאן
נגיף הקורונה שהתגלה אי שם בעיר ווהאן שבסין התפשט בתוך שבועות בודדים לכל רחבי העולם. עד כתיבת שורות אלו, נדבקו בנגיף למעלה משלושה מיליון בני אדם ויותר ממאתיים אלף מתו. אך גלי ההדף של התפרצות נגיף הקורונה הורגשו היטב גם מעבר לתחום בריאות הציבור. הכלכלה העולמית שותקה, הסחר נפסק כמעט לחלוטין, התעופה והתיירות נעצרו כליל ומיליוני בני אדם חרדים לעתידם הכלכלי. ממשלות ברחבי העולם מתמודדות עם זעם ציבורי וחוסר יציבות פוליטית, בעוד אחרות מנצלות את המצב לעריכת שינויים חקיקתיים ולביצור שלטונן. לעת עתה, נראה כי חרבות הפכו לאתים וכי צבאות וארגונים צבאיים נצרו אש והתפנו להגיש סיוע אזרחי במדינותיהם. 
כאזרחי העולם, ובפרט כחוקרי יחסים בינלאומיים, המתבוננים במשבר הגלובלי ובנגזרותיו הלוקאליות, אנו חווים את אי-הוודאות הגדולה, אך יודעים דבר אחד בוודאות, כי למשבר יהיו השלכות רחבות היקף על הפוליטיקה העולמית על שלל רבדיה. מחד גיסא, עלינו להתאזר בסבלנות ובצניעות מחקרית לנוכח תופעה חובקת-כל ורבת-פנים זו. מאידך גיסא, אנו מרגישים צורך וחובה להצטרף למאמצים של הקהילה המדעית ולגייס את הידע משדה היחסים הבין-לאומיים במטרה לנסות לתת סימנים במציאות המורכבת. בקובץ זה, תלמידי ובוגרי תואר שני ושלישי בחוג ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית בוחנים מימדים שונים של משבר הקורונה ומאירים זוויות שונות שלו דרך הפריזמה של מחקר הפוליטיקה העולמית. 
הסדר העולמי הליברלי
ד"ר דורון אלה מסתכל על מערכת היחסים בין ארה"ב לסין כפי שהיא משתקפת במדיניותן כלפי המוסדות והארגונים הבינ"ל. לטענתו, הסדר העולמי בעידן שאחרי הקורונה יושפע במידה רבה מהאופן שבו שתי המעצמות הגדולות ינהלו את הארגונים הבינ"ל, כאשר סין חותרת לעמדת השפעה והנהגה של חלק מהארגונים, בעוד ארה"ב נסוגה מתפקידה ההיסטורי. 
יובל פלג סוקר את מאמצי הסיוע הגלובאליים של סין וטוען כי מדובר באסטרטגיה לחיזוק ההשפעה והמעמד הבינלאומי של סין, בפרט נוכח מה שנראה כחידלון אמריקאי. יתרה מזאת, לשיטתו, זוהי הדרך של הממשלה הסינית לשפר את תדמיתה ולשמר עוצמה רכה, אחרי שהואשמה כאחראית להפצת הנגיף. 
ענבר נוי ונעמה לוץ בוחנות את תפקודם של הארגונים הבינ"ל בהתמודדות עם המשבר. להערכתן, ארגון הבריאות העולמי פעל באיטיות והחלטותיו היו נגועות בשיקולים פוליטיים, בעוד האיחוד האירופי כשל ביצירת פעולה מאוחדת ותחושת שותפות גורל בין חברותיו. תפקודם הלקוי יעמיד במבחן את מעמדם ואת הלגיטימציה שלהם ביום שאחרי המשבר. 

 
אמון, זהות, נורמות ושיתוף פעולה
טירן גולדשטיין וענבר פינקו מתמודדות עם האתגר הגדול הבא הנגזר ממשבר הקורונה: פתיחה מחודשת של הגבולות הבינלאומיים לתנועת אנשים. כדי להתגבר על חוסר האמון, הנובע מהתמריץ של הפרט להסתיר מידע ולהסתכן בהפצת המחלה לשם תועלתו האישית, הן מציעות מנגנון בינ"ל (Clean Health Aggregated Record Multi-pass, CHARM), המעניק מעין תעודת בריאות לאומית הדומה במהותה לדרכון. 
בזמן שנראה כי כל מדינה מתכנסת לתוך עצמה, ג'ייסון סילברמן בוחר להסתכל על נקודות האור המגולמות בשיתופי פעולה בינ"ל להתמודדות עם המשבר. תוך הסתכלות על המקרה של ישראל והרשות הפלסטינית, הוא מבקש לטעון שמאמצי תיאום וסיוע ללא ציפיות במישור הפוליטי יכולים לתרום לבניית אמון ולהוביל לשת"פ גם בתחומים אחרים. 
לי עמרם-אילת מנתחת את תפקידן של הרשתות החברתיות ושל המשתמשים בהן כסוכנים של נורמות ורעיונות להתמודדות עם המשבר. לשיטתה, הרשתות החברתיות סייעו בהפצת מידע בין חברות ומדינות, באספקת מידע מבוזר ומגוון למקבלי ההחלטות, ביידוע וחינוך מהיר ויעיל של הציבור ובהפצה של רעיונות מקוריים לחיזוק החוסן החברתי (שירת המרפסות). 
אביר גיטלין ועמית ליבסון מבקשים לטעון שמשבר הקורונה איננו רק משבר בריאותי המאיים על הביטחון הפיזי של אזרחי העולם, אלא גם משבר חברתי, המערער את יסודות הביטחון הזהותי (אונטולוגי). כך, ההבנות החברתיות סביב מהותה של המדינה ותפקידה מאותגרות ונבחנות מחדש נוכח המשבר, באופן שתורם להגברת החרדה והחששות הקיומיים ברחבי העולם. 

 
ישראל, המזרח התיכון ואפריקה 
ד"ר נועה לוי, ד"ר איתמר דובינסקי וניאשה וורנדה מפנים את הזרקור להשלכות המשבר על הנוער באפריקה. בעוד שהעובדה שהחברה האפריקאית הנה צעירה למדי מעניקה יתרון ליבשת מול מגיפה הפוגעת בעיקר במבוגרים, הנוער האפריקאי עצמו מאותגר עוד יותר: אבטלה מאמירה, נשירה מהלימודים, למידה מרחוק המפלה בין מעמדות, חיים ברחוב ונטייה לפשיעה במטרה להיעצר.  
רון דויטש מעלה את שאלת ההשפעה של המשבר על יציבות המשטרים במזרח התיכון. הוא מצביע על מספר גורמים אשר עשויים לשמש אינדיקטורים להתערערות המבנים הפוליטיים באזור, ולפיכך כדאי לשים אליהם לב: שיעורי תמותה, עליית מחירים (בפרט של מוצרי יסוד), רמת האבטלה והלך הרוח של אנשי הדת - המשמשים פעמים רבות כסוכני שינוי.  
אופק רימר דן בשאלת האחריות של קהילת המודיעין הישראלית לניטור איומים ולהתרעה על התפרצות משברים שאינם ביטחוניים או צבאיים. לטענתו, העובדה שבישראל כלל לא היה דיון בשאלת אחריות המודיעין להפתעה מחייבת הגדרה מחדש של תפיסת הביטחון הלאומי, אשר תכלול התייחסות גם לנושאים כלכליים, סביבתיים ובריאותיים, ותוביל לפיכך לפלורליזם של הנושאים הזוכים לטיפול מודיעיני.