@article {8365, title = {
כוח הבלימה של היבשה:
ההיגיון הגאופוליטי במדיניות ההתערבות הצבאית של ארצות הברית במשברים בינלאומיים לאחר המלחמה הקרה
}, year = {2008}, abstract = {
תקציר
המאמר מציע הסבר ראליסטי גיאופוליטי למדיניות ההתערבות של ארצות הברית בעידן של בתר-המלחמה הקרה. הדגם המוצע הוא מאזן של אינטרסים ונגישות ליעד ההתערבות, שקובע את סוג ההתערבות. הטענה הבסיסית היא שליכולת ההגעה הפיזית למקום המשבר יש חשיבות מכרעת בהחלטה אם להתערב, משום שהיא כוללת את אפשרויות הכניסה לזירת הפעולה ואת אפשרות הנסיגה, וכן את בעיות האספקה והשליטה בשטח. הנחת היסוד של המאמר היא, שהתנאים הגיאוגרפיים שבהם בנתה ארצות הברית את צבאה לאורך השנים הכתיבו לה, כמו לכל מדינה אחרת, מגבלות טכניות על יכולת הקרנת העוצמה שלה, וכיוון שארצות הברית היא מעצמה ימית בזירה העולמית, הרי שהיא מתקשה לפעול ביעילות באזור ללא מוצא לים. הדגם נבחן על ארבעה מכלל המשברים שהתרחשו מאז 1989: סומליה, הבלקנים (בוסניה וקוסובו), רואנדה וצ{\textquoteright}צ{\textquoteright}ניה. נמצא ששאלת הנגישות חשובה הרבה יותר מכפי שנהוג לחשוב עליה, ושהיא מכריעה בשאלת ההתערבות, במיוחד כאשר האינטרס האמריקני במשבר נמוך ביותר, אך גם כאשר יש אינטרסים גבוהים, הנגישות משפיעה באופן ניכר על קבלת ההחלטות.
}, author = {זיו רובינוביץ} }