@article {4132, title = {הסמכות לכריתת אמנות בישראל: ניתוח בקורתי והצעה לרפורמה}, year = {2008}, abstract = {

המגמה הבולטת של הגברת התלות ההדדית בין המדינות והצורך הגובר להקים מגוון רחב של משטרים בין-לאומיים להסדר שיתוף פעולה בין-לאומי, מבליטים את החשיבות הגוברת והולכת של אמנות בין-לאומיות במערכת הבין-לאומית המודרנית. כריתת אמנות היא מכשיר מרכזי העומד לרשותה של כל מדינה, ובכלל זה של מדינת ישראל, להגשמת יעדי מדיניות החוץ שלה. יתרה מזאת, חשיבותם והשלכותיהם של הסכמים בין-לאומיים רבים חורגות כיום מתחום מדיניות החוץ.

תחום כריתת האמנות הבין-לאומיות נחשב בעבר הרחוק כתחום בלעדי (או כמעט בלעדי) של מדיניות החוץ של המדינה, ותהליך כריתת האמנות נשלט במדינות רבות על-ידי הרשות המבצעת. השינויים המבניים שחלו במערכת הבין-לאומית ובמשפט הבין-לאומי וכן מגמת הדמוקרטיזציה הובילו גם לשינויים יסודיים בדינים הפנימיים של מדינות רבות בדבר כריתת אמנות ובמעמדן של אמנות בדין הפנימי. אמנות בין-לאומיות רבות שנערכו בעשרות השנים האחרונות מגבילות את חופש הפעולה של רשויות ציבוריות של מדינות בתחומים שנחשבו בעבר ל"תחומים פנימיים" מובהקים (כגון הגנת הסביבה, משפט פלילי, זכויות אדם וכדומה). יתר על כן, לאמנות בין-לאומיות רבות יש השפעה הולכת וגוברת על הדין המקומי.

על-אף חשיבותן הגוברת של אמנות בין-לאומיות במדינת ישראל ובמערכת הבין-לאומית, כללי הדין החוקתי בישראל בתחום זה נשארו כמעט ללא שינויים מזה עשרות שנים. עשרות הצעות לשינוים מהותיים במצב המשפטי הקיים ולעדכונו הוגשו על-ידי גורמים שונים, אך אף אחת מהן לא התקבלה. הדין החוקתי בישראל עדיין מעניק כמעט את כל הסמכויות בתחום משמעותי זה לרשות המבצעת. פרקטיקה זו אושרה בהחלטה שנתקבלה לפני כארבעים שנה - החלטתו של בית המשפט העליון בפרשת קמיאר, שלפיה הממשלה לבדה היא המוסמכת לכרות אמנות בשם מדינת ישראל.

השינוי הבולט בתפקידן של אמנות בין-לאומיות במדינת ישראל ובמערכת הבין-לאומית (ובמשפט הבין-לאומי בכלל), והעדר שינויים משמעותיים בדין הישראלי בתחום זה הובילו אותנו לבחון מחדש את התאמת הדין הנוהג בישראל מזה כשישים שנה ולדון בדבר הצורך ברפורמה בתחום חשוב זה.\ \ מסקנותינו העיקריות הן שיש צורך לזנוח את הגישה שלפיה תהליך כריתת אמנות קשור באופן בלעדי ליחסי החוץ של המדינה ולסמכויותיה של הרשות המבצעת. במקום זאת, אנו מציעים לראות בכריתת אמנות פעולה בעלת השלכותציבוריות ומשפטיות חשובות במישורי מדיניות פנים וחוץ שונים, ולכן היא צריכה להיות בסמכות משותפת של הרשות המבצעת והמחוקקת.

המחקר התנהל במסגרת הפורום למשפט בין-לאומי של הפקולטה למשפטים ובחסות מכון דיוויס לחקר היחסים הבין-לאומיים שסייע לנו רבות בעריכת המחקר ובארגון ערב העיון שבו הוצגו מסקנותיו העיקריות (נובמבר 2007). אנו אסירי תודה לראש המכון, פרופ{\textquoteright} אלפרד טוביאס, ולצוות העובדים המסור שסייע לנו רבות בשלבי המחקר השונים.

משה הירש, רות לפידות, יובל שני, תומר ברודי, גיא הרפז, ברק מדינה, גיל-עד נועם
}, editor = {הירש, משה} }